הפרעת קואורדינציה התפתחותית – Developmental Coordination Disorder מהי, מהם תסמיניה וכיצד ניתן לטפל ?
הפרעת קואורדינציה התפתחותית, או בקיצורה המוכר יותר – DCD, הינה מצב פיזיולוגי שכיח למדי בקרב ילדים המשפיע על יכולותיהם המוטוריות. מדובר בהפרעה אשר אינה על רקע נוירולוגי וללא פגיעה באינטליגנציה, ושכיחותה מוערכת בכ-6% מאוכלוסיות הילדים בגילאי 5-11.
ילדים עם DCD יתעכבו בלמידת מטלות מוטוריות חדשות, ויצטרכו תרגול וחזרות רבות על מנת לרכוש את היכולת לבצע מטלות אלה. לצד זאת, דווקא בגיל הינקות – ילדים אלה לא יראו בהכרח עיכוב באבני דרך התפתחותיות כגון זחילה או הליכה. העיכוב הראשוני ייראה בדרך כלל בשנות החיים הראשונות, כאשר הילד יידרש ללמוד תנועות ופעולות חדשות הדורשות קואורדינציה – אכילה עצמאית, משחק בכדור, רכיבה על אופניים ואף כתיבה בגיל המתאים. עבור ילדים רבים, פעולות מסוג זה נלמדות כאשר הילד מביט בחברים שסביבו או במבוגרים המבצעים את הפעולה, וכך מתרחשת הלמידה המוטורית באופן אוטומטי. כאשר קיימת הפרעת קואורדינציה התפתחותית – יתקשה הילד ללמוד כך ולבצע את הפעולות בעצמו.
איך אדע האם לילדי יש הפרעת קואורדינציה התפתחותית?
כאמור, דווקא בגיל הינקות ישיגו רוב הילדים את אבני הדרך ההתפתחותיות (זחילה, הליכה) במועדן. סימנים העשויים להתריע על קושי ייראו כאשר הילד ינסה להשתמש באביזרים ומכשירים שונים – כלי אוכל, אופניים או כלי כתיבה, למשל. פעמים רבות, מיומנויות הקשורות לטיפול וטיפוח עצמי – להתלבש לבד, להסתרק, לצחצח שיניים וכדומה – תתעכבנה. בנוסף, תנועה מסורבלת במרחב, נטייה להיתקל ברהיטים או להפיל חפצים בטעות מהידיים – יובילו אותנו גם הן לחשוב שייתכן וקיימת הפרעת קואורדינציה התפתחותית. לצד זאת, סימנים אלה עשויים להופיע גם במצבים אחרים, ועל כן במידה ואתם חושבים שייתכן ולילדכם יש DCD – כדאי להתחיל מפנייה לרופא המשפחה, שיוכל לעזור בהכוונה לאנשי מקצוע מתאימים (למשל מרפא\ה בעיסוק) לצורך אבחון וטיפול. חשוב לציין כי לא כל הילדים עם DCD יבטאו את העיכוב או הקושי באותו אופן; ייתכן וילד אחד יתקשה ברכיבה על אופניים, והשני יתקשה להתלבש באופן עצמאי; ילדה נוספת תתקשה לאכול בעצמה (מאחר ואחיזת הכפית והבאתה לפה מסובכת עבורה), וילדה אחרת לא תצליח ללמוד כיצד לשחק בכדור. על כן חשובה הפניה, כאמור, לאיש מקצוע – אשר יוכל לבדוק באופן מסודר את הקשיים והצרכים המדויקים של הילד, ולטפל בהתאם.
ישנה חשיבות רבה לאיתור ילדים עם DCD בצעירותם, מאחר וההפרעה עלולה להשפיע באופן שלילי על ביטויים רבים בחיי הילד. כאשר ישנו קושי תנועתי משמעותי, עלולים להיווצר גם קשיים התנהגותיים בשל התסכול וחוויות הכישלון אשר הילד חווה לעתים קרובות. בנוסף, ילד כזה עשוי להיות תלותי (מאחר ואינו מצליח לבצע פעולות בעצמו) או דווקא פסיביים, מתוך ידיעה עצמית של "איני מסוגל". הוא עשוי להימנע מהשתתפות בפעילויות חברתיות ולימודיות כגון שיעורי ספורט, ארוחות משותפות וכדומה.
לצד כל זאת, חשוב לציין כי בהחלט ניתן וכדאי לטפל, ולשפר בכך את איכות החיים של הילד ומשפחתו. לדוגמא, בתהליך הערכה מסודר של איש מקצוע ייבדקו נקודות העוצמה והקשיים של הילד ושל משפחתו בהקשר של ההפרעה, ותיבנה תכנית התערבות אשר תאפשר לו לתרגל מיומנויות שונות בהתאם לרמתו ותוך רכישת חוויות הצלחה. חוויות הצלחה כאלה יגבירו את תחושת המסוגלות של הילד, ו-"יוכיחו" לו ולמשפחתו שהוא יכול ללמוד, לתרגל ולהשתתף בפעילויות יומיום גם אם התקשה בהן בעבר. בנוסף, ניתן יהיה להתאים אביזרי עזר שונים במידת הצורך, לדוגמא – ילד אשר בשל הקושי בתפקוד המוטורי אינו מצליח לאחוז עפרון לאורך זמן, יוכל לקבל התאמה של אחיזון או עפרון מסוג אחר אשר יתאים ליכולותיו המוטוריות, ויאפשר לו להשתתף כמו שאר הילדים בכיתה בזמן העתקה מהלוח.
ניתן לומר כי על אף שהפרעת קואורדינציה התפתחותית משפיעה באופן ישיר על חיי היומיום של הילד במגוון תחומים, היא בהחלט ניתנת לטיפול. על ידי תהליך הערכה מסודר, מציאת נקודות החוזק של הילד ותרגול של מיומנויות ספציפיות על פי בחירתו ובחירת משפחתו – ניתן לשפר את הביצוע של פעולות שונות, להתנסות בלמידה מוצלחת ולשפר את איכות החיים.
אתם לקראת וועדת אבחון, ותוהים מה עליכם להביא או כיצד עליכם להתכונן?
[cs_gb id=3154]
