ב- 1.3.22 התקיימה הרצאה מרתקת על מהי התנהגות מאתגרת? וכיצד ניתן להתמודד איתה. ההרצאה הועברה על ידי ד"ר בינימין הוזמי, מנהל אקדמי במכון טראמפ, בית איזי שפירא.
ההרצאה עסקה בהבנה של התנהגות מאתגרת בקרב ילדים ואנשים עם מוגבלות כ"שפה" דרכה מבטאים רגשות, צרכים ורצונות.
לפני כשני עשורים היה נהוג לכנות התנהגות מאתגרת כ'בעיה התנהגותית'. בעשור האחרון נהוג להשתמש במושג: 'התנהגות מאתגרת' וזאת על מנת לשים את הפוקוס על ההתמודדות עצמה ולא על הסימפטומים, ובכך להפחית את מיקוד האשמה מהאדם עם המוגבלות. מדריכים רבים ואנשי טיפול עשויים במקרים רבים להיות עסוקים במצבים של התנהגות מאתגרת בשאלה: "למה הוא עושה לי את זה?!" בעוד שהמרת כיוון חשיבה זה צריך להיות: מה חסר לו? מה הוא מנסה להגיד? איך הבעיה הרפואית/נוירולוגית משפיעה עליו? באיזה שלב התפתחותי הוא נמצא?
ההגדרה של מהי התנהגות מאתגרת השתנתה עם השנים. אחת ההגדרות מ- 1994 של – זרקובסקה וקלמנטס ( Zarkowska & Clements, 1994)- היא ההגדרה בה השתמש ד"ר בני הוזמי בהרצאה. על פי הגדרה זו- התנהגות מאתגרת מתקיימת במקום בו ההתנהגות עצמה או חומרתה לא תואמות לגיל הכרונולוגי של האדם ולרמת התפתחותו, היא מסכנת את האדם או את סביבתו, ההתנהגות נוגדת נורמות חברתיות, ההתנהגות מקשה על האדם לחוות למידה ומדירה אותו מהקשרים לימודיים וכן ההתנהגות מעוררת דחק מתמשך ולא סביר בקרב מטפלים.
הגדרה זו של מהי התנהגות מאתגרת עוזרת לנו למיין איזה התנהגות נכנסת לסל ההתנהגויות המאתגרות ואיזה לא. אך מה הן סיבותיה של התנהגות זאת? על פי ד"ר בני הוזמי- הבנת הסיבה היא הדרך הכי משמעותית בדרך להתמודדות איתה.
הסיבות כשלעצמן במשך שנים קיבלו הסברים קוגניטיביים יותר והפתרון היה לרוב של עיצוב התנהגות בהתמודדות עם ביטויים שונים של התנהגות מאתגרת. אבל בעידן בו אנשים עם צרכים מיוחדים תובעים שוויון הזדמנויות והתאמות במתן שירותים שונים, נראה כי גם בתחום הטיפול בהתמודדות עם התנהגות מאתגרת יש להפוך את היצע שירותי הטיפול הרגשי והאוניברסאלי למתאים ונגיש. כפי שאדם שאינו מתמודד עם מגבלה יכול להיעזר בפסיכולוג התנהגותי, קוגניטיבי, פסיכו דינמי או הומניסטי, מתוך כוונה להבין את שורשי התנהגותו ולאמץ חלופות שתסייענה לו להתנהל כך גם אוכלוסיית הצרכים המיוחדים.
הגישה ההומניסטית מסבירה כי התנהגות מאתגרת קשורה לחשיבות הספקת צרכיו של האדם, החל מצרכים בסיסיים-קיומיים וכלה בצרכים גבוהים יותר כמו הגשמה עצמית (Maslow, 1954). על בסיס גישה זו, ביטויים של התנהגות מאתגרת כמו פציעה עצמית עשויים להתפרש כזעקה של האדם לעזרה באספקתם של צרכים אותם הוא חסר, כמו תשומת לב, אהבה, הכלה ושייכות. ביטויים של הסתגרות והימנעות עשויים להתפרש כפחד של האדם לבחור עקב חשש מכישלון, הערכה עצמית ירודה וקשיים במימוש עצמי. גם נוקשות והתבצרות עשויות לנבוע מחרדה או מחוויה של איום על אספקת הצרכים הקיומיים של האדם.
תיאור מקרה: דייר בהוסטל סרב לצאת עם יתר חבריו למסגרת לביקור בקניון. חוויית המדריך הייתה כי הוא מפריע להתנהלות הפעילות כסדרה וכפועל יוצא, התגובה הראשונית הייתה כעס. בירור קצר לגביי הצורך של הדייר העלה כי הוא חושש להצטרף לסיור שכן בשעה 19:00 הוא חייב להיות בארוחת ערב ולדאוג כי הוא מצליח להשיג את מעדן החלב בטעם תות שהוא אוהב. לרוב, הייתה תחרות רבה על מעדן חלב בטעם זה. כאשר המדריך הציע לו לקחת את המעדן אתו ולהגיש לו אותו בקניון בשעה 19:00 בדיוק – התרצה הדייר, ב"אורח פלא" להצטרף לחבריו והתקבל פתרון ל"התנהגות המאתגרת"
על מנת לבחון את הצרכים החסרים בכל מקרה של התנהגות מאתגרת, מציע בני הוזמי כללי אצבע לשימוש בגישה, פה מפורטים חלקם העיקרי:
- מה קדם לאירוע? (גירוי סביבתי מעורר דחק, מחלה או כאב, שינוי או מעבר משמעותי כיו"ב).
- מה הייתה תגובתו של האדם אשר גילה ביטויים של התנהגות מאתגרת?
- מה קרה לאחר האירוע? מה היו הרווחים המשניים עבור האדם מהמעשה שבצע?
- חשוב לציין כי התנהגות הינה תגובה לגירוי פנימי או חיצוני של האדם ופעמים רבות מקור הגירוי הינו בגורם המטפל (גירוי תחושתי כמו ריחות גוף או בשמים, דפוס תקשורת, שפת גוף, מגע פיזי). ביטוי לכך נוכל למצוא בחוסר עקביות של ההתנהגות באופן בו התנהגות האדם עם אנשי צוות אחרים הינה שונה.
- חשוב לאפיין את התנאים הסביבתיים בהם שהה האדם בעת גילוי ההתנהגות המאתגרת – הן בהתייחס לסביבה הפיזית (רעש, המולה, עודף גירויים, גירויים לא נעימים לאדם) והן בסביבה הבינאישית (אנשים הלועגים לו, אנשים המאיימים על שלומו, אנשים עמם "אינו מסתדר"). במידה וקיימת הערכה על קשר אפשרי בין גירויים סביבתיים לבין ההתנהגות הלא-רצויה, יש לשאוף לארגון מחודש של הסביבה או, לחילופין, לאפשר לאדם לשהות במקום מתאים יותר. הדבר חשוב ביותר במצבים בהם האדם חסר מיומנויות תקשורתיות.
- יש לזכור כי נוקשות, התבצרות והתנהגות כפייתית עשויות להיות ביטויים לחרדה. לפיכך, ראוי לעמוד על מקורה
לסיכום, בהרצאה זו למדנו- כיצד התייחסו והגדירו התנהגות מאתגרת בעבר וכיצד מגדירים אותה כיום. מדוע בחינת הסיבות שגורמות להתנהגות המאתגרת היא הדבר המשמעותי ביותר בדרך להתמודדות עם ההתנהגות. למדנו על הגישה ההומניסטית אשר מגדירה התנהגות מאתגרת ככזאת הנובעת ממחסור במענה לצרכים.
בסוף ההרצאה מציע בני הוזמי להשתמש בהשראת הגישה האדלריאנית לטיפול בהתנהגות מאתגרת, כך שהרבה לפני שאנחנו מגיעים עם דרישות או רצונות להתנהגות מסוימת מהאחר- עלינו תחילה לבסס קשר המושתת על אהבה וכבוד…ורק כך נוכל לגשת להתנהגות המאתגרת, לנסות להבין אותה ולמתן אותה.
את ההרצאה סיכמה וערכה ליטל רביד, עו"ס קלינית, MSW, רכזת אזור מרכז 'עדי בשבילכם'.
